ממעלליו יתנכר נער
בגיל שלוש, נפטרה עליו אמו. אביו נישא בשנית, אך אז, בהיותו בן 9, פרצה השואה האיומה. ואביו נלקח בעל כרחו לשרת בשדה הקרב, והאם החורגת השתדלה בכל כוחה להעניק להם גם את האבא שכעת לא נמצא.
אחיו של מורינו רבי דניאל, סיפרו עליו כי לא היה נער רגיל. כמעט ולא עניינו אותו משחקי הילדים. בערה בו תשוקה לספרי קודש ולסידור התפילה. היינו מלאי יגון שאמא נפטרה, אך בעוד שאנחנו מנסים להשכיח זאת על ידי משחקי ילדות בהפסקות, הוא עצמו הסיח את יגונו בלימוד משניות בעל פה ובהשתפכות הנפש בתפילה. שוב ושוב שמענו מיהודים שונים שדניאל אינו נער רגיל, הוא ודאי יצמח לעתיד כאחד מגדולי ישראל".
בשואה התרחשו עמו נסים עצומים ממש, בגדר שלמעלה מדרך הטבע, לעומת בני משפחתו, ובייחוד בני עמו, כאשר לא פעם כבר נחשב בין המתים. אך גם כאן נתעורר בקרבו רוח של אהבת תורה שיקדה בלבו, למרות השנים האיומות שעבר. האם וילדיה החורגים החליטו לשוב לנאנאש. את האב לא ראו מזה שנים, מאז נלקח למחנות העבודה. אין להם מושג מה איתו. היו מהשרידים שנתפסו לייאוש, היו שהסתובבו בחוסר מעש, אך הנער דניאל חיפש דבר אחד. ספרים! הוא הלך לבית המדרש שלא נחרב, אבל היה נעול על מנעול ובריח. בדרך-לא-דרך מצא דף או שנים קרועים מספר הזוהר, וממש עָט עליהם כאיש צמא במדבר על מים חיים. מאז - כך אמר - נקשרה נפשו עם הזוהר הקדוש.

ברבות הימים הוסיף על עמלו בעסק התורה, ענין עריכת סיגופים ותיקוני נפש המובאים בספרי המקובלים. את הכל קיים בהצנע לכת אלא שנתפס 'בקלקלתו' בעת שקיים בעצמו פעם אחת ענין מתיקוני גלגול שלג.
לאחר שנה מנישואיו, בעודו מקדיש את רוב שעות היממה ללימוד ביגיעה בכולל אונגארין, נקרא אל רבו הגה"ק מתולדות אהרן בעל דברי אמונה זצוק"ל וזה הורה לו לאחוז במלאכת הקודש, להחדיר אמונה ויראת שמים בלבבות צאן קדשים, לימים גם חיבר את הספרים הנודעים 'ימי הבחרות' למשימת התעלותם בקודש של פרחי וצעירי עם סגולה ו'יום החופה' הכולל ענינים נשגבים הנחוצים לידיעת  חתן וכלה לתועלת מטרת הקמת בית נאמן בכרם בית ישראל. כל ימיו אף השפיע על נערים וחתנים שהגיעו אליו מכל העולם לשמוע ממנו דברי הדרכה לפני הבר מצוה ולפני יום החופה. אגב, רוב ספרי המוסר שכתב, נערכו בשעה שסעד את ארוחתו הדלה.
במשך השנים עלה ונתעלה כאחד מבני עליה כאשר סדר יומו מתחיל בתיקון חצות וכל ימיו ולילותיו מוקדשים לעבודת ה'.